אנחנו מתפלגים ע"י ההעדפות שלנו, כל אחד רוצה משהו אחר ושיהיה תפור בדיוק למידותיו. נעשינו ממש מפונקים, יש לנו את הכל ואנחנו רוצים עוד, גם את של השכן… ככה נראית תרבות השפע או תודעת השפע, הכל מגיע לי, בדיוק איך שאני רוצה ואיך שמתאים לי, גם במדינה, בפוליטיקה אני רוצה את מי שמדבר בשפה שלי וכל פוליטיקאי מתחיל מבין שאני צריך ליצור פיצולים ופילוגים כי כשאני מפריד – אני יכול למשול, כבר כתבו את זה קודם: "הפרד ומשול" זה מושג לטיני "divide et impera" שמבטא מהלך אסטרטגי המוביל לניצחון.
אני חושב שבמיוחד אצלנו, בלשון העברית, הדבר בולט. אנחנו משתמשים במונח "מפלגות" שמספר את כל הסיפור, באנגלית למשל קוראים לזה "party" שזה יותר שמח וחגיגי מקונוטציות של פילוג אבל אולי עדיף לקרוא לילד בשמו ולא להסתתר מאחורי מילים מכובסות.
אם בפוליטיקאים עסקינן, אז אני חושב שהדבר שהכי מפחיד אותם זה שהם לא יצליחו להפריד בינינו, שאנחנו נהיה גוף אחד גדול והומוגני שיכתיב להם את סדר היום במקום שהם יכתיבו אותו עבורנו. תארו לעצמכם, אנחנו קובעים מה חשוב, מה נכון, איך העולם אמור להיראות – עולם נטול דאגות קיומיות, עולם שבו עתיד ילדינו וילדי ילדינו מובטח. זה יקרה רק אם נתאחד ואז גם אולי לא צריך את כל השמאי נזיקין למיניהם שחוזים שחורות.
באירלנד זה קרה. אמנם לפרק זמן קצר, רק כמה שנים אבל זה הסיפור: במהלך הקמפיין שלפני הבחירות, הציגו המועמדים מ-2 הסיעות המובילות, הסכם שערכו ביניהם, ההסכם אמר משהו בסגנון הזה – הסיעה שתגיע למקום השני תתמוך בכל הצבעה והחלטה של הסיעה שזכתה בכל מהלך כהונתה. למה זה הוביל אתם שואלים? אירלנד חוותה במשך כמה שנים את הפריחה הכלכלית הכי מטורפת שהיתה אי פעם, מחירי הדירות בדבלין השתוו למחירי הדירות בלונדון, תאגידי ענק התחילו להקים מפעלים באירלנד, הקפיצה היתה פשוט מטורפת – איחוד – זה כל הסיפור.
ומה קרה בהמשך אתם שואלים? הטבע האנושי חזר לשלטון והפילוגים חזרו להבנתי כתלמידת קבלה לעם… יאללה חברים – כוחנו באחדותנו.