נגיף הקורונה איחד את האנושות כולה סביב הצורך להתמודד עם סכנה בריאותית. התרוקנוּת הרחובות, הכיכרות, מרכזי הקניות, בתי הקפה ובתי הקולנוע למשך תקופה ארוכה; הנסיגה מהמרחב הציבורי אל תוך הבית הפרטי, ריחוק חברתי; הימנעות מלחיצת-יד וטפיחה על השכם, כל אלה חידדו את טעמה של בדידות.
זקנים ניצבים היום בפני סכנה מתגברת של בידוד ובדידות. בשנים האחרונות קיימת עלייה במספר האנשים בעולם כולו שחשים בדידות. יש אפילו חוקרים שמכנים את הבדידות "המגפה של התקופה המודרנית". הסגר, בעקבות הקורונה, מאלץ אותנו להישאר בבית, לשמור על ריחוק פיזי מאנשים אחרים, להימנע מקרבה וממגע אנושי. לא טוב היות האדם לבדו.
יש קשר הדוק בין בדידות לדיכאון (קיראו את https://laitman.co.il/ ), חרדה ומחשבות אובדניות. נוסף על כך, אנשים בודדים מעשנים יותר, פונים יותר לקבלת עזרה רפואית וגם נזקקים לטיפול רפואי יותר מאנשים שלא סובלים מבדידות. בדידות היא אחד מגורמי הסיכון למחלות ולמוות. הבדידות עלולה להשפיע על בריאות הגוף והנפש עם זאת, יש לשים לב כי קיים הבדל מהותי בין בידוד חברתי לבדידות: כשמדברים על בידוד חברתי מתייחסים למצב הפיזי שבו איננו נמצאים במגע קרוב עם אנשים אחרים. לעומת זאת, בדידות היא מצב תפיסתי סובייקטיבי. יש אנשים שלא יחושו בודדים אפילו אם יימצאו לבד תקופה ארוכה, בשעה שאחרים סובלים מבדידות גם כשהם מוקפים באנשים אחרים. חוקרים מגדירים את הבדידות כתחושה הפסיכולוגית שאנשים מרגישים כשהסביבה החברתית שלהם אינה מספקת את צרכיהם באיכות הקשרים שהיא מספקת להם, או בכמותם.
במדינות רבות אחרות, אסטרטגיית היציאה מהסגר במסגרת משבר הקורונה מתבססת על הפרדה בין אוכלוסיות לפי רמת הסיכון שלהן. אנשים צעירים ובריאים יחזרו כנראה ראשונים לנהל אורח חיים פחות או יותר רגיל, עם פחות הגבלות על התנועה ועל הקשרים החברתיים שלהם. לעומת זאת, אנשים מעל גיל 65 וקבוצות סיכון אחרות יונחו להישאר בבתיהם למשך תקופה ארוכה, שמשכה אינו ידוע עדיין. ואכן יש מומחים המזהירים מההשלכות הבריאותיות של סגר ממושך על אוכלוסייה מבוגרת.
למרות הקושי, חשוב לזכור שמי שלבד לא חייב להיות גם בודד. אפשר לפעול כדי להקל את תחושת הבדידות ואף למנוע אותה לגמרי. חיזוק קשרים חברתיים, במיוחד בעידן שבו אפשר לשוחח ללא מפגש פיזי, יכול להיות המפתח להתמודדות בריאה עם אתגרי התקופה המורכבת שאנו חיים בה.