איך נמנע את המלחמה הבאה? איך נמנע את המגיפה הבאה? את האסון הבא? אנחנו עדיין מאמינים בכוח שלנו לנהל פה את העניינים. ובצדק! יש לנו את מיטב המוחות. מיטב המומחים. טכנולוגיה מתקדמת. ידע אדיר. נסיון רב שנים. כל מה שצריך בשביל לנהל חיים טובים. או שלא… מספיק סיני אחד שאוכל עטלף…או משהו אחר שגורם לכל העולם להכנס לסגר. וכל המשאבים והידע העולמי העצום עומדים חסרי אונים מול הטבע. פתאום כל העולם "שכונה" . חיבור משונה כזה.
ואסונות לא ברורים. ומלחמות. ומהומות. ואנטישמיות מתפרצת בכל מקום כמו שמגלים בארגון קבלה לעם. אני כמובן מעריכה ותומכת בכל הכוחות הגדולים הפועלים בלי הפסקה בנסיון להתמודד עם הבעיות הגדולות. אני הראשונה שאצא למרפסת למחוא כפיים בהכרת תודה לכל העוסקים במלאכה.
אבל מתגנבת הרגשה שמישהו או משהו צוחק עלינו ועל כל המאמצים שלנו. כוח יותר חזק. נזכרתי באמירה שהאדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק. גילוי נאות: אני ואלוהים לא ממש בקשר. היחס שלי אליו נע בין הכחשת קיומו לכעס גדול על הדרך שבה הוא מנהל את העניינים פה. איפה הוא היה בשואה?
אני באה מסביבה חילונית מפותחת. רגילה לזלזל באנשים שמנהלים קשר עם אלוהים. אנחנו לא מאמינים בחבר דמיוני. אנחנו לוקחים אחריות ומנהלים את חיינו בכוחות עצמנו.
רק שעכשיו כוחות עצמנו כבר לא כל כך מספיקים.מתגנבת המחשבה שהפיתרון נמצא בכוח יותר גדול. אולי יש כאן תמונה יותר גדולה ממה שאנחנו רואים כרגע. אולי יש כאן אלוהים נסתר אבל לגמרי מנהל את העניינים. הוא מוביל אותנו בתהליך אבולוציוני ארוך כשהמטרה הסופית לגרום לכולנו לחיות במצב של "ואהבת לרעך כמוך" גם אם כרגע זה נראה שהתהליך הולך אחורה.
זה כל כך הפוך שברגע מסוים כבר יהיה כל כך נורא, האגו יוביל אותנו למקום בלתי אפשרי, שהייאוש יוביל אותנו לחפש דרך אחרת. ואז נחזור לחפש את אלוהים. נפתח אליו. נזכרת בכל מה שקשור אצלי לדת. לגלותיות. לכל מה שהוא לא אני. "עם ישראל". "העם הנבחר". "אור לגויים". אולי בכל זאת מסתתרת כאן אמת גדולה ולא מגולה. אם רק נבין לעומק. אם רק נדע לתקשר עם אלוהים. אז מישהו יודע איך יוצרים איתו קשר?