האדם אף פעם לא היה לחוץ כמו היום, במיוחד לחץ חברתי. כשחיינו בחברה קטנה, בכפר קטן, כולם הכירו את כולם והרגישו כמו משפחה. היום, העיר גדולה והחברה לוחצת לעמוד בסטנדרטים מאוד מסוימים וצריך לנהוג לפי מנהגי הסביבה ואפילו בהתנהגות כמו שמציירים לנו בסרטים, דבר שלא ריאלי במציאות. טבע האדם רוצה להתאים את עצמו לסביבה, רוצה להרגיש שייך אליה. האדם מוצא עצמו משחק סוג של משחק ובדרך כלל מוצא מודל לחיקוי ועל פיו יתנהג. אין לאדם מתוך הטבע שלו משהו פנימי מתוך מהותו, הכול תמיד ביחס למה שאנו רואים מחוצה לנו, מהסביבה מהדורות הקודמים מתכתיבי החברה. מרגע שהאדם נולד הוא אוסף דוגמאות ומודלים לחיקוי שאותם יאמץ לשחק את חייו. 

ככל שהתפתחה המדיה כך התרבו הדמויות לחיקוי וגם גדל הפער בין מציאות לאשליה. דמיונות, כפי שמציגים בסרטים וסדרות טלוויזיה שרחוקים מאוד מהמציאות ומחיי היום יום, כך שהאדם שבמהותו ומטבעו עושה השוואות באופן קבוע מוצא עצמו מנסה להתחרות מול דמויות שאף פעם לא יוכל להשוות עצמו אליהן. החיצוניות המושלמת, ההתנהגות האמיצה. הדמויות בסרטים לרוב מלאות בתכונות שרובם ככולם נמצאים מחוץ לתווך היכולת האנושית האמיתית. האדם כאילו שוכח לרגע שאלא דמויות בסדרה או בסרט ועדיין רוצה להידמות להן. כל אלו מביאים את האדם לתסכול שבסופו של דבר מעורר אצלו חרדות שהוא לא מספיק טוב או שמשהו לא בסדר אצלו.

תעשייה שלמה נוצרה סביב המראה החיצוני של ניתוחים פלסטיים ואין סוף תכשירים להחזיר את הנעורים כי רק מראה מושלם מוצג בכל הפרסומות והמדיה בכלל, המרדף חסר תועלת למראה מושלם או יחסים מושלמים כמו בסרטים פשוט בלתי ניתנים להשגה או ליישום והאדם מרגיש חסר כישורים ויכולות להתקיים בחיים הפרטיים שלו, הוא אף פעם לא ימצא בן זוג שעומד בקריטריונים מספיקים לתבניות שדורש בהתאם למה שרואה בחוץ, הלחץ להשיג כל מה שנדמה לו שהוא צריך בהתאם למה שהחברה לוחצת שתקנה, תאהב, תרצה, כל אלו הביאו אותנו האנושות לקריסה כללית מבפנים ומבחוץ, היום רוב האוכלוסייה סובלת מדיכאון או חרדות כתוצאה ממרדף העכברים הזה.