ראש השנה הוא חג תלוי גיל, לדעתי. כשאנחנו קטנים, הוא מלא שמחה ומתיקות. חג של שירים יפים ודבש ובגדים לבנים חגיגיים. ככל שגדלים, תקופת החגים נעשית יותר גורלית, אם זו המילה הנכונה. פתאום ראש השנה הוא זמן לתפילות ודאגות לשנה החדשה. כשהיינו קטנים כל דבר היה סיבה למסיבה והיום כל שינוי אירוע הוא מקור לדאגה.
השנה, ראש השנה וכל תקופת החגים הם באמת שונים. יש תחושה אחרת לגמרי באוויר. אין חגיגיות, אין שיטוטי קניות ולא יודעים מה יהיה מחר, שלא לדבר על השנה הקרובה. מעבר לכך, אני מרגישה שהשנה המחשבה היא לא רק עבור עצמי אלא עבור האנשים במדינה. כאילו צרפו אותנו כולנו לערימה אחת וגורלינו יקבע עבורינו במשותף. הרגשה קצת משונה בהתחשב בעובדה שדווקא לאחרונה כל אחד מתנהל כאילו רק הוא בעולם ואף אחד אחר לא חשוב, חוץ מהמשפחה שלנו, וגם זה אם התחשבות בהם לא תכריח אותי מלשנות את דרכי או לצאת מאזור הנוחות. אני לא מבינה איך הגענו ליחס כזה. אני זוכרת שבכל עת מצוקה האנשים בארץ דווקא עוזרים אחד לשני – מה קרה לנו הפעם? איך שכחנו שרק ביחד אפשר לשרוד ולנצח כל דבר? תראו לאיזה מצב הגענו וזה רק הולך ומתדרדר. מזל שהחגים קרובים ואולי בסגר הזה יקרה באמת משהו משמעותי. יתחיל שינוי. ראש השנה מסמל התחלה חדשה ויותר מכך, בחכמת הקבלה הוא מסמל תחילת השינוי באדם מהתכונות האגואיסטיות שלו ומעבר לתכונות של נתינה ודאגה והתחשבות.
בואו נהפוך את ראש השנה לחג הכי משמעותי השנה. אני חושבת שעכשיו אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש אמיתי וכזה שיוביל אותנו לא רק לעבדות ודאגה אלא לשמחה אמיתית של שינוי לטובה. אם המצב במדינה הוא גרוע בגללנו, בגלל ההתנהגות חסרת האחריות והאנוכית של כולנו – האם זה לא אומר בעצם שגם הפתרון הוא בנו? שהכוח בידינו לשנות את כל לחיינו לטובה? ראש השנה השנה יכול להיות באמת התחלה חדשה. בואו נבקש ביחד שיפתח לנו הלב אחד כלפי השני. שנוכל להחלים מכל החולי – מהקורונה וכל החולי שביחסים שבינינו. העולם שהיה לפני הקורונה ישאר מאחור יחד עם הגישה של רק אני ואנוכי. אם רק נתקרב קצת, נתחשב ונשמור אחד על השני נוכל להביט קדימה לעבר עתיד בריא ומאושר. אז בואו נגיע לשנת 2021 ביותר עזרה הדדית, הבנה והתחשבות והכל יהיה טוב! בטוח!