מרוץ העכברים של האנושות עד לקריסה

האדם אף פעם לא היה לחוץ כמו היום, במיוחד לחץ חברתי. כשחיינו בחברה קטנה, בכפר קטן, כולם הכירו את כולם והרגישו כמו משפחה. היום, העיר גדולה והחברה לוחצת לעמוד בסטנדרטים מאוד מסוימים וצריך לנהוג לפי מנהגי הסביבה ואפילו בהתנהגות כמו שמציירים לנו בסרטים, דבר שלא ריאלי במציאות. טבע האדם רוצה להתאים את עצמו לסביבה, רוצה … להמשך קריאה

ראש השנה בימי קורונה

ראש השנה הוא חג תלוי גיל, לדעתי. כשאנחנו קטנים, הוא מלא שמחה ומתיקות. חג של שירים יפים ודבש ובגדים לבנים חגיגיים. ככל שגדלים, תקופת החגים נעשית יותר גורלית, אם זו המילה הנכונה. פתאום ראש השנה הוא זמן לתפילות ודאגות לשנה החדשה. כשהיינו קטנים כל דבר היה סיבה למסיבה והיום כל שינוי אירוע הוא מקור לדאגה. … להמשך קריאה

על חינוך בראי הקבלה

חינוך. מילה כל כך גדולה ואינסופית. לבתי הספר והגנים קוראים – מערכת החינוך. אבל האם הילדים באמת שם מקבלים חינוך? מה חשוב לנו בחינוך של הילדים שלנו? לאילו ערכים אנחנו רוצים שיחנכו? בתי הספר של היום לא ממש מחנכים אלא יותר נותנים השכלה – הקניית ידע בנושאים שונים. ידע שהיום אפשר ללמוד בצורה אינסופית מערוצי … להמשך קריאה

אהבה ואושר

האושר לא תלוי במה שקורה בחוץ אלא במה שקורה בתוכנו. אנו יוצרים בעצמנו את תחושת האושר.רק אהבה מנצחת הכל. לא כסף, לא כבוד, לא שליטה. למה לא לשלוח אהבה, חיבוק זה בחינם, זה לא דורש אישור מאף אחד. אז נידבק בוירוס האהבה בינינו בדאגה ובערבות. מאז תחילת הקורונה עלה אחוז החרדות בכל מקום. ילדים ובני … להמשך קריאה